ייבוא

תיקייה מספקת את השמע ואת שאר הקבצים לייבוא. אתה בוחר אם המטא־נתונים הניתנים לעריכה שלה מתחילים מהוצאה מקוונת, מהמטא־נתונים של התיקייה עצמה, או מטופס ריק.

ייבוא מתרחש במחשב השולחני (macOS, Windows). הקבצים שלך נקראים, ולעולם לא משתנים: bae לא מעביר, לא משנה שם, לא משנה תגיות ולא מקודד מחדש שום דבר. ראה אחסון ולא מקוון כדי לדעת איפה הקבצים חיים אחרי הייבוא.

תיקיות במעקב

עוברים למקטע ייבוא ומוסיפים תיקייה: בוחרים אותה, גוררים אותה אל החלון, או לוחצים ⌘I. bae עוקב אחר התיקייה מכאן והלאה. מוזיקה חדשה שנכנסת אליה מופיעה כמועמדים חדשים מעצמה; אין צורך לסרוק מחדש ידנית. תיקיות שעדיין בהורדה לא נלקחות בחשבון עד שההורדה מסתיימת.

סריקה מזהה הוצאות בצורות שבהן ריפים באמת מגיעים:

פריסה	איך זה נראה
קובץ לכל רצועה	01 - Song.flac, 02 - Song.flac, …
CUE + דימוי	album.cue + album.flac, קובץ אחד לכל הדיסק
כמה דיסקים	תיקיות משנה CD1/, CD2/, עם כל אחת מהצורות בפנים
אוספים	תיקיית תיקיות, כל אחת הוצאה משלה

bae מייבא את הפורמטים שהוא מנגן: FLAC, MP3, APE, ALAC ו-AAC בתוך .m4a, WAV, AIFF, Ogg Vorbis, Opus, WavPack ו-DSD (.dsf/.dff). עטיפות ומסמכים (גיליונות CUE, יומני ריפ, קובצי טקסט) בתיקייה מזוהים ונשמרים עם ההוצאה.

מילוי טיוטת המטא־נתונים

לכל מועמד יש טיוטת מטא־נתונים אחת הניתנת לעריכה. היא יכולה להתחיל ריקה, להתמלא מהוצאה מקוונת, או להתמלא ממה שהקבצים של התיקייה עצמם אומרים. הקלדה לתוך הטיוטה הריקה היא הזנה ישירה, לא מקור מטא־נתונים נפרד.

פקדי זיהוי בכרטיס מציעים שתי דרכים לדף הזיהוי, שנבדלות במה שהן מתחילות. אוטומטי פותח אותו ומבקש ריצת זיהוי חדשה בכל פעם, לא משנה מה המועמד כבר מחזיק — ריצה שכבר פועלת ננטשת לטובת החדשה. חיפוש פותח את אותו הדף על החיפוש המוקלד שלו ולא מתחיל כלום. אף אחד מהם לא משנה את הטיוטה; החלת תוצאה מחליפה את הטיוטה וחוזרת לכרטיס הניתן לעריכה. בתפריט הכרטיס נמצאות שתי הפקודות שכותבות את הטיוטה מחדש במקומה: איפוס לנתוני הקבצים, שמחליפה אותה במה שהקבצים, הגיליונות ושם התיקייה של המועמד עצמו אומרים, ו-ניקוי המטא־נתונים, שמרוקנת אותה. כל אחת מהן שואלת קודם, ואף אחת לא נוגעת בקבצים של המועמד או בפריסת הרצועות שלו.

זיהוי

דף הזיהוי מוצא איזו הוצאה התיקייה היא. הוא קורא ראיות מהתיקייה ומחפש כל אחת מהן:

• מזהה דיסק. טביעת אצבע של פריסת הרצועות המדויקת של ה-CD, שמחושבת מיומן הריפ או מגיליון ה-CUE. כשהוא תואם, הוא מזהה את מהדורת ה-CD המדויקת.
• ברקוד. נקרא מסריקות עטיפה בתיקייה בעזרת זיהוי טקסט, או מגיליון ה-CUE.
• מספרי קטלוג וטקסט. מספרי קטלוג שנמצאו על העטיפות ובשמות קבצים ותיקיות, ומשמשים לצמצום התוצאות.

האותות נבדקים מול MusicBrainz ו-Discogs בו־זמנית, והתוצאות מוצלבות. כל אות מופיע כתג מעל התוצאות: אפשר לראות מה נמצא, מאיפה הוא הגיע (רחף מעליו כדי לראות את המקור: TOC של הדיסק, גיליון CUE, סריקת עטיפה, שם תיקייה), ולכבות אותות בודדים אם אחד מהם מטעה.

שלוש תוצאות אפשריות:

• נמצא. הראיות מסכימות על קבוצת הוצאות אחת. אתה בוחר את ההדפסה המדויקת מהרשימה שלה.
• סתירה. שני אותות מצביעים על הוצאות שונות, למשל מזהה הדיסק והברקוד לא מסכימים. bae מציג את שני הצדדים ואתה בוחר במה לבטוח, או מתעלם מאות.
• לא נמצא דבר. חפש ידנית: אמן ואלבום, מספר קטלוג או ברקוד, מול כל אחד ממסדי הנתונים. טקסט שזוהה מהעטיפות מוצע כהשלמה אוטומטית.

דפדפן המקורות מציג יחד את טופס החיפוש, את התקדמות הזיהוי, את האותות ואת התוצאות. בחירת תוצאה משאירה את השורה שלה פתוחה עם התקדמות בזמן ש-bae מביא את ההוצאה המלאה, ואז מחילה אותה על הטיוטה. הכרטיס שמתקבל מציג תווית מקור של MusicBrainz או Discogs. אוטומטי בכרטיס מריץ את הזיהוי שוב מההתחלה; חיפוש חוזר לחיפוש המוקלד, ומה שכבר נמצא עדיין שם.

זיהוי אוטומטי משתמש באותו נתיב בדיוק. כשמועמד נוסף, הטיוטה שלו נוצרת מהקבצים, מהגיליונות ומשם התיקייה שלו. ההגדרה זיהוי אוטומטי בהגדרות, ייבוא מריצה זיהוי לכל מועמד שאין לו תוצאה עבור הקבצים שיש לו ברגע זה; כשהיא כבויה, אתה מתחיל כל ריצה בעצמך. טיוטה שמולאה מראש היא נקודת התחלה, לא תשובה, ולכן היא לא עוצרת ריצה.

מטא־נתוני קבצים

מטא־נתוני הקבצים נקראים כשהמילוי המוקדם קורא אותם בזמן שמועמד נוסף, ושוב בכל פעם שבוחרים איפוס לנתוני הקבצים. בשני המקרים הטיוטה מוחלפת בקריאה המדויקת הזאת — תגיות שמע מוטמעות, מטא־נתוני CUE ושם התיקייה עצמה — והכרטיס מצויר מחדש לפיה. הייבוא נכשל לפני כתיבה לספרייה אם המועמד או קובצי השמע שלו השתנו אחרי הקריאה.

הכרטיס הניתן לעריכה מציג תווית מקור שקטה של מטא־נתוני קבצים כל עוד הקריאה הזאת היא מה שהטיוטה מחזיקה. לטיוטה שמולאה רק בהקלדה אין תווית מקור.

אישור וייבוא

חלונית האישור מציגה כל מה שהייבוא יכתוב:

• עטיפה. נבחרת מתוך האמנות של מסדי הנתונים, תמונות בתיקייה שלך, או אמנות שמוטמעת בקבצים. גרור תמונה מגלריית המועמד אל ריבוע העטיפה, או שנה אותה מאוחר יותר.
• מטא־נתונים. אלבום, אמן, שנה, לייבל, מספר קטלוג, מדינה, ברקוד וכל רצועה: הכול ניתן לעריכה כאן לפני שמשהו נשמר.
• אחסון. אם בית ענן מחובר, בוחרים ענן כדי להעלות אליו את ההוצאה, ו-ננעץ כדי לשמור את הקבצים שלה גם במכשיר הזה. אחרת ההוצאה מקומית: הפרטים שלה מסתנכרנים למכשירים האחרים שלך, והשמע שלה נשאר במכשיר הזה. ראה אחסון ולא מקוון.

הייבוא רץ ברקע: bae מאמת שכל רצועה מתפענחת בלי שגיאה, מודד עוצמת שמע לאלבום ולכל רצועה, שומר את ההוצאה, ובייבוא לענן מתחיל את ההעלאה. רשימת המועמדים עוברת לתיקייה הבאה, וההוצאה ניתנת לניגון מיד.

מקורות נתונים

MusicBrainz לא דורש חשבון ולא מפתח. Discogs דורש אסימון API חינמי משלך; מדביקים אותו בהגדרות, ייבוא, ו-bae אומר לך אם הוא מפסיק לעבוד. בלי אסימון, חיפוש Discogs ומטא־נתונים שמקורם ב-Discogs אינם זמינים, וכל השאר עובד. שני השירותים מוגבלים בקצב; bae מרווח את הבקשות שלו כדי להישאר בתוך המגבלות.